<h1>ארחות חיים הלכ' ברהמ"ז סימנים נ"ח—ס"ד</h1>
<h2>דף מח:</h2>
ובסעודת נשואין מוסיפין אחר בפ"הג ו' ברכות וכתב הרמב"ם בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ברכות אלו בכל סעודו' שעושין שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים. עד כמה מברכין אותה אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה יום ראשון בלבד. ואם היה בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעה. וברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה של שבע ברכות. בד"א כשהיו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נשואין מברכין בשבילן אחר ב"המ ז' ברכות כדרך שמברכין ברכת נשואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין. ומשז"ל ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין פי' לא שנא כולהו ז' ול"ש אשר ברא בעי' עשרה וכן נמי כתב הר"י בעל המנהל בשם רבו ז"ל כי לאשר ברא דז' ימי המשתה נמי צריך עשרה דברכת חתנים נקרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל ומחזור דויטרי עכ"ל. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בתשובה. וי"א דאשר ברא לא צריך עשרה וכן פסק ה"ר יונה ז"ל. כתב השר מקוצי כי השמשים האוכלים אחר הסעודה של נשואין אין מברכין ז' ברכות וה"ר טוביה אומר שמברכין. ונהגו לברך ז' ברכות אחר ברכת המזון יום ראשון של חופה. והמנהג לברך הכל על כוס אחד מאחר שהסעודה היא מפני השמחה הכל עולה לענין א' כמו שתקנו קדוש והבדלה על כוס א' בי"ט לפי שקדוש והבדלה ענין אחד לפי שהכל נקבע לקדוש היום וכ"כ נמי הבעל העטור ז"ל. אך גדולי צרפת לא נהגו כן אלא מביאין כוס אחר. וכך מנהגם מוזגין ב' כוסות ונוטל האחד ומברך ברכת המזון. וקודם בפ"הג מניח כוס של ברכה ונוטל האחר ומברך ו' ברכות או אשר ברא. ואחר מניח זה הכוס וחוזר ונוטל כוס של ברכה ומברך בפ"הג והטעם לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. וכתב הרמב"ן ז"ל וכן ראוי לעשות וכן חברים ואנשי מעשה עושין. ונרא' שהטע' שמברכין אותן יום ראשון לפי שא"א שלא יהיה שם מי שלא שמען בשעת הנשואין ומיום א' ואילך אין אומרים רק אשר ברא אם אין שם פנים חדשות שלא שמען עדיין: וכתב הבעל התוספות דיום שבאו פנים חדשות כל אותו יום ואפילו אם באו בלילה מברכין אותן לילה ויום. וכתב הרמב"ן ז"ל וזה נכון ומחוור. וי"א דמ"ש דבפנים חדשות מברכין שבע ברכות והוא שיהיה אדם גדול ונכבד שיש לו להרבות בשבילו שאם לא כן אין לברך בשבילו. ופר"ש ז"ל פנים חדשות שלא אכלו שם כל שבעת הימים וכן כתב הרמב"ן ז"ל. וי"מ כל אדם שהחתן נהנה ומתכבד בו. וי"א שלא היה שם מאתמול. והרמב"ם פי' שלא שמע עדיין ברכת נשואין. ונהגו לברך ג"כ בשבת לפי שא"א שלא יהיה שם בשבת מי שלא שמען. ובעל התוספות כתב לפי שהשבת עצמה פנים חדשות כמ"ש במדר' תלים כיון שנכנס שבת אמר הקב"ה למלאכי השרת זמרו לפני שירה שפנים חדשות באו לכאן. וי"א דה"מ בסעודת ליל שבת ושחרית אבל בסעודת מנחה לא אמרי' להו. והמנהג לאומרן אפילו בסעודת המנחה דיום הוא שנתחייב בג' סעודות. ודעת הרשב"א שמברכין ברכת חתני' כל זמן שמתכנסין שם העם לשמוח החתן בין בשעת אכילה בין שלא בשעת אכילה והביא ראיה ממס' סופרים דגרסי' התם בפי"ח ונהגו רבותינו לברך בבקר ברכת חתנים על הכוס בי' ובפנים חדשות כל ז' וכן בערב קודם סעודה ע"כ במסכת סופרים אלמא דאין הדבר תלוי באכילה אלא באסיפת העם לשמח החתן והכלה עכ"ל. ומכאן סמכו לברך ברכת חתנים בשעת שחרית כשיוצאין מב"הכ לפי שיש שם אסיפת עם. וכן מטעם זה מברכין אותן גם כן בליל מ"ש על הכוס של הבדלה וי"מ שאין מברכין אותן אלא בשעת אכילה: ונשאל הרשב"א ז"ל על מי שנשא אשה בעי"ט ובאו לו פנים חדשו' בי"ט אם מברכין ז' ברכות אם לאו. והשיב אסור לעשות סעודה דנשואין בי"ט כדגרסי' בפרק ואלו מגלחין אין כונסין ואין עושין סעודת נשואין מפני ששמחה היא לו. ומיהו אם נכנסו לו פנים חדשות מעצמן אפשר שמברכין ברכת חתנים לפי שחתן טעון שבע ברכות כל שיש פנים חדשו' אפשר לומר שאין מבטלין הברכה מחמת שמחת המועד עכ"ל. ופי' ז' ברכות בהלכות קדושין: ונהגו לומר אחר ז' ברכות בנגינות ירבו שמחות וכו' והטעם משו' דאמרי' כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות והמשמחו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות. ואותם האנשים האוכלים בחדר סביבות החופה אין מברכין ברכת חתנים לפי שאין שמחה אלא שמחה בחופה אמנם אם שמש א' לכלן השמש מצרפן. כתב הראב"ד ז"ל שאם זמנו החתן בבית אחר שאומרים שם ז' ברכות אי איכא פנים חדשות חוץ מברית מילה דההיא לאו בשביל חתן היא ע"כ. והרמב"ן ז"ל כתב שמעתי שאין מברכין ברכת חתנים ולא אשר ברא אלא בחופה וכ"כ הרשב"א ז"ל. וישתה כוס של ברכה ואח"כ יברך על הגפן: וכתב הר' אשר ונהגו לרחוץ כוס של ברכה אחר ששתו ומעבירין אותן המים על עיניהם ועל פניהם שלא לשפוך יין של ברכה לארץ במקום בזיון ע"כ. ויש שנהגו לרחוץ אותה ולשתות אותה רחיצה ועושין זה על משז"ל שיירי כוסות של ברכה מצילין את האדם מן הפורענות: נוסח ברכת המזון קצרה. בא"י אמ"ה הזן את העולם כלו ברוב גדלו. המכין לכל הבריות מאכלו. ושלחנו ערוך לכל. בא"י הזן את הכל: נודה לאל גואלנו. המעדיף מטובו עלינו. לא חסר כלום ממאכלנו. שנתן לנו ברית ותורה חיים ומזון בא"י על הארץ ועל המזון: רחם על עם עני ואביון. הנתונין ללעג ולבזיון. ודוד עבדך מהרה ימלוך בציון. ותכין בתוכה עמוסי עמים. בא"י בונה ירושלם. אמן: בחיי יהודה ואפרים. תמלוך מלך בירושלים. ותביט עני עמך ישראל ותפן. בא"י אמ"ה בפ"הג: ויש מוסיפין בסעודת נשואין ובכל סעודה של שמחה זה התוספת בכל ברכה וברכה. בברכת הזן כשמגיע לכל חי רצון אומר. יחיד ונשגב ואין מלבדו. המעדיף מטובו לכל יצורי חלדו. ומכין לכל חי מזונו וצידו. דשני ארץ בפתיחת ידו. מפארין כי לעולם חסדו: חסדו ימשך לכל. כאב שלח אבימלך ופיכול. ונודה לך על פרי האשכול. בא"י הזן את הכל: נודה לך עד אשר נתן לך. יה כי הוציאנו ממאסר כבלי. הכה בעשר רועה אוילי. בריתו ודתו הודיעני להועילי. דגן שמים הכין מאכלי. עשה עמי נס להפליא. ולא יבושו עמי לעולם: לעולם אל יהי עמנו לחפזון. וננצל בטובך מרעש ורזון. ונברך על ישיבת הפרזון. בא"י על הארץ ועל המזון: רחם עד נדחי ישראל יכנס. ימינך הופיע נורא ועליון. והושע בטובך פלטת כליון. ונחם ה' ציון. ובחר עוד בירושלם. ברוך אתה ה' בונה ירושלם.
